<h1>ראבי"ה סימן תתקמ"ד</h1>
<h2>דף מה:</h2>
מעשה בא לידי בראש של כבשה שנמצא מתחת לשני קרומין של מוח כמוח מים כשיעור רביעית הלוג. ושוב פעם אחרת בא לידי שנמצא מתחת הקרומין של מוח שלפוחית מלאה מים, ומקצת המוח היה אצלו אלא שחסר כשיעור החזקת מקום השלפוחית. ודנתי דרך אחד לאיסור, ואפי' לא ניקב קרום של מוח. דגרסי' פ' אילו טריפות, הלכה נפסק חוט השדרה, בבי רב אמרי, נתמסמס פסול, נתמזמז כשר, ואחוט השדרה קאי, דגרסי' לעיל מינה, נתמרך פסול נתמסמס פסול. (ה"פ) [ה"ג] רש"י, ופי' דתרווייהו צריכי, דאי הוה תני המסמסה גרידא, הוה מוקמינ' לה אהיכא דנשפכה כקיתון דההוא דווקא טריפה, אבל מעמידו ואינו יכול לעמוד הוה אמינא דכשר, הילכך צריכי. מפתרונו משמע דהמרכה, היינו נשפכה כקיתון, הוי לקותא טפי מהמסמסה. ור"ח גרס לעיל, נתמסמס כשר נתמרך פסול, משמע נמי דחמירא ליה נמי המרכה. ומיהו במסקנא פריק דאפי' נתמסמס פסול, כדאמרי' בי רב, וכ"ש נתמרך. ונשפך כקיתון פי' רש"י, מים צלולים, כשנוקבין אותם מיד יוצאים לחוץ, מה שאין כן במוח, והמסמסה אינן צלולין כל כך, ומיהו אינן נקשרין יחד כמו מוח השדרה. ופרכי' אדבי רב מבהמה שנתמזמז מוחה טריפה, ובמוח הראש מיירי, מדקתני מוחה ולא קתני מוחו. וכן משמע מדפריך מההוא גברא דטרייא לרישיה וכו'. מכל מקום חזינן דמדמי תלמודא מוח שבראש למוח שבשדרה, וכי היכי דהכא כשר ה"נ כשר. ומשני, נתמסמס איתמר, דהיינו נמי טריפה בחוט השדרה והוא הדין במוח הראש. ואע"פ שבמוח הראש לא שייך למימר מעמידו ואינו יכול לעמוד, מיהו רואין אילו היה כיוצא בו בחוט השדרה אם ראוי לעמוד או לאו. וכיון דנתמסמס פסול במוח הראש כל שכן אם הם היו מים צלולים, דהיינו המרכה לפי' רבי' שלמה דפסול וכן לפר"ח דחמיר טפי, כדפרי' לעיל, ודין אחד למוח השדרה ולמוח הראש. ודרך אחר דנתי להיתר. דאפשר דהמרכה קילא מהמסמסה, לפי גירסת רש"י דתני בתרווייהו פסול. ואיצטריך למתני בתרוויהו פסול, דאי תנא בחדא הוה קאמינא דהיינו המסמסה, מעמידו ואינו יכול לעמוד, אבל נשפך כקיתון כשר. ואיפכא מפי' רש"י צריכי. ומהשתא דהמסמסה חמירא איכא למימר דרב סבירא ליה דדווקא נתמסמס פסול, אבל נתמרך כשר אפי' בחוט השדרה. ולא איצטרך לפרושי המרכה דכשר דהא עלה קאי, ומדשבקיה לבר זוגיה ש"מ דכשר, אבל נתמזמז [ד]לא איירי בה אשמעי' דכשר. ומהשתא גבי מוח הראש נמי, דמשני נתמסמס איתמר אבל נתמרך כשר. ואפי' אי סבירא ליה לרב בתרווייהו לאיסור, כיון דקילא לקותא דהמרכה מהמסמסה, איכא למימר דווקא בחוט השדרה הוא דצריך חוזק להעמיד הגוף, אבל במוח הראש, במאי דמדמי לה תלמודא, דהיינו בהמסמסה, הוא דדמי להדדי לאיסור, אבל המרכה, אע"פ שפסול בחוט השדרה, כשר במוח הראש. דאין חומרי טריפה זו דומה לזו, ואין להוסיף מדעתיה אם לא מתוך ראיות הלכה. דדכוותיה אמרי' [מ"ז ע"ב], ריאה שנשפכה כקיתון כשירה, וגבי כוליה נמי אמרי' [נ"ה ע"ב] דדווקא מים זכין כשירין, אלא אין אומרין זו דומה לזו. ולפי גירסת רבי' חננאל לא ידענא אמאי פסק בתרווייהו לאיסור, כיון דר' יהושע ב"ל דהילכתא כוותיה אפי' לגבי ר' יוחנן כדמוכח במגילה [כ"ז ע"א] דפליג אדבי רב. מיהו בגירסתו משמע דחמיר טפי. וממה שמקדים המרכה להמסמסה אין ראייה, דכי היכי דלפי' רש"י לא זו אף זו קתני הכי נמי איכא למימר זו ואין צריך לומר זו קתני. ומאחר שלפר"ש ופר"ח דסבירא להו דהמסמסה קילא ואפ"ה טריפה קשה לי לסמוך על סברא זו להיתר. ונ"ל דלא שנא מוח השדרה ולא שנא מוח הראש פסולי תרווייהו בהמרכה ובהמסמסה. ואין בידי לחלק בין היכא שמונחים המים ממש במוח ובין היכא שמונחין בשלפוחית, דכיון דלקותא הוא ומעמידו ואינו יכול לעמוד נר' דטריפה. ומכיון שאמרו חכמים סתם, לא שנא נתמרך כולו ולא שנא חציו או שלישו, דומיא דהמסמסה, דהיינו מעמידו ואינו יכול לעמוד, שזהו במקצתו, דבכולו אי אפשר לעולם שיעמוד. ואע"פ שיש לדחות, כשנתמסמס כולו רואין אילו היה במקצתו ולא היה יכול לעמוד כדרך שהיה עומד במקצתו אם היתה בהמה זו בריאה, טריפה. מיהו הדעת מכרעת, לא שנא כולו ולא שנא מקצתו, דלא אתא תלמודא לאיפלוגי בינייהו. ושוב בדקתי בהלכות גדולות ומצאתי כן בהדיא, שפסק שאם נמצא שלפוחית מים תחת הקרום במוח הראש, אם אינו נראה מבחוץ, שהמוח סביב סביב, והמוח בריא כתיקנו, כשר, שסוף המים ליעשות מוח. ואם אין המוח מכסהו כולו ונראה מקצת שלפוחית תחת הקרום של מוח מחוץ למוח, טריפה, שסוף הקרום של מוח לינקב. ואם השלפוחית בין הגולגולת לקרומים מעל לקרום של מוח, כשר. ולא חילק בין כולו למקצתו. ולא פירש רב יהודאי בהלכות גדולות טעמו וראיותיו. והטעם נ"ל מדקא מדמי להו להדדי. ותו לא מידי. אבי העזרי.
